עבודת הדוקטור של רקנטי עסקה בציונות הדתית ואמנויות המסך – בית ספר ‘מעלה’, תלמידיו וסרטיהם כמקרה מבחן. היא נכתבה במסגרת התכנית ביהדות זמננו באוניברסיטת בר אילן. עבודת המוסמך שלו שאלה האם תיתכן בישראל טלוויזיה ‘אחרת’?, ונכתבה בסיום לימודיו בחינוך יהודי בטורו קולג’, ירושלים.
כעורך לשון ו/או ספרות הוציא רקנטי מתחת ידו כשבעים ספרים – ספרי עיון ולימוד, ספרי ילדים, ספרות יפה, ביוגרפיות, ספרי זיכרון, כתבי עת וקבצים. ערך כתבי עת לנוער ולילדים. כן הוא משמש מזה למעלה מעשור עורך לשון של כתב העת “‘דיני ישראל” (אוניברסיטת תל אביב). בשנים 2003-2001 שימש עורך הוצאת אלינר של הסוכנות היהודית.
כאיש טלוויזיה שימש רקנטי משך כעשור מפיק-עורך בערוץ הראשון, הפיק כמאתיים ושישים תכניות ומשדרים וביים עוד כתריסר. עבודתו האחרונה בתחום זה היא סדרת המוזיקה היהודית ‘ניגון של הלב’ ששודרה ב-2014 ב-‘הוט’ וב-‘יס’.
רקנטי ניהל את בית הספר הגבוה ‘מעלה’ לקולנוע ולטלוויזיה בין השנים 1999-1990. מאז שנת 2001 הוא מלמד במכללת הרצוג, משנת 2003 הוא מלמד במכללת אמונה-אפרתה, ומשנת 2010 גם באוניברסיטת בר אילן. תחומי ההוראה שלו הן כתיבה אקדמית, עיתונות יהודית וישראלית ונקודות הממשק שבין חינוך לתקשורת. לאחרונה מוביל רקנטי את בית הספר לאמנויות שבמכללת אמונה-אפרתה לתואר שני בלימודים חזותיים בחינוך יהודי.
רקנטי כתב סיפורים קצרים ורשומות לילדים ולנוער, היה חבר מערכת עיתון הנוער ‘אותיות’ וערך עיתון ילדים בשם ‘ילדים’.
תחומי העניין העיקריים שלו כחוקר:
הממשק שבין מדיה, אמנות, חברה וחינוך. בדגש על עיתונות, טלוויזיה וקולנוע בחברה הדתית-לאומית בימינו.
יהדות סלוניקי במאה העשרים.
אמנות חזותית במקורות היהדות.
בין תפקידיו הציבוריים:
חבר ועדת השופטים לפרס שר החינוך ליצירה יהודית בקולנוע (2018).
חבר מדור בתי הספר לאמנויות במועצה הציבורית לתרבות ולאמנות שע”י משרד התרבות (עד 2017).
יושב ראש העמותה וההנהלה ב’רננות, המכון למוסיקה יהודית’.